<h1>ארחות חיים הלכ' הבדלה סימנים א'—ג'</h1>
<h2>דף קב:</h2>
כשבאין מב"הכ מביאין לו יין ונר ובשמים ומברך. ויש מקומות נהגו לפתוח בעניני' אלה קוד' הבדלה לסימנא טבא. אלקינו ואלקי אבותינו החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתנו לשלום חשוכים מכל חטא ופשע. ומנוקים מכל אשמה ורשע. ומדובקים בתלמוד תורה. ואוחזי דרך ישרה. ולא תעלה קנאתנו על לב אדם ולא קנאת אדם תעלה על לבנו ופתח לנו ולכל אחינו בית ישראל שערי אורה שערי ברכה שערי גילה שערי דיצה שערי הוד שערי ועד טוב שערי זמרה שערי חיים שערי תורה שערי שלום וכל היועץ עלינו ועל כל עמך ישראל עצה טובה אמצו ברכו גדלו חזקו קיימו וקיים עצתו כדבר שנאמר כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה ונאמר עצת ה' לעולם תעמוד מחשבו' לבו לדור ודור ונאמר יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. וכל היועץ עלינו ועל עמך בית ישראל עצה שאינה טובה אבדו בטלו גדעו הפרו קלקלו קלקל מחשבתו כדבר שנא' עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל ונאמר ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים ונאמר כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד וקיים לנו ולכל אחינו בית ישראל מקראות הכתובי' מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו' ונאמר קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון ונאמר פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה' עמו גאל ירושלם ונאמר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תורה וקול זמרה ונאמר קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל ונאמר עזי וזמרת י"ה ויהי לי לישועה ונאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ומברך על הגפן ועל הבשמים ועל הנר והמבדיל שותה ומברך על הגפן ועל פרי הגפן. וי"א אלקינו ואלקי אבותינו החל בין הבדלה לשתיה ומוסיפין פסוקי' דמעולה לחכמה ולשכחה ולא שפיר למעבד הכי לאפסוקי בין ברכ' לשתיה והמפסיק צריך לחזור ולברך ונקרא פושע ומוציא שם שמים לבטלה ולא נפיק ידי הבדלה אלא אומר קודם הבדל' או אחר שישת' כוס של הבדלה. ועל הבשמים מריח לשמח נפש העצבה כשיוצא מן המנוחה אל הטורח והעצבון. ואין מברכין על הבשמים אלא במוצאי שבת לחול לא במוצאי שבת לי"ט לפי שהכנסת י"ט לנפש במקו' בשמים שהיא שמח' ונהנית ג"כ משמחת י"ט וכן בי"ט לחול אין מברכין על הבשמים לפי שאין נפש יתירה בי"ט אחר שיש בו טורח מאשר יאכל לכל נפש שיעשה בו. ועל זה הטעם י"א שאין לברך על הבשמים במוצאי שבת שחל בו מוצאי יום הכפורי' לפי שאין בו נפש יתירה מפני התעני' וכן דעת הר' דוד בר לוי ז"ל ולדברי האומר שטעם הבשמים במוצאי שבת לפי שבכל שבת ושבת שובת אור של גהינם ואינו מסריח ובמוצאי שבת חוזר ושורף ומסריח ועל זה אנו מריחין בבשמים שיגנן מאותו הריח ריח הבשמים מברכין על הבשמים במוצאי י"הכ שחל להיות בשבת וכן נראה אפי' לטעם הראשון לפי שבכל שבת יש בו נפש אפ' התענה וכן מנהגנו וכן מנהג בכל גלילות קטלונ"יא יע"א ולא כן נהגו בעיר נרבונא וכ"כ הרא"ה ז"ל שאין לברך על הבשמים שאין לך חזרת נפש וחיזוקה יותר מן האכילה שהוא תאב באותה שעה ואח"כ מברך על הנר.
<h2>דף קה:</h2>
כשבאין מב"הכ מביאין לו יין ונר ובשמים ומברך. ויש מקומות נהגו לפתוח בעניני' אלה קוד' הבדלה לסימנא טבא. אלקינו ואלקי אבותינו החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתנו לשלום חשוכים מכל חטא ופשע. ומנוקים מכל אשמה ורשע. ומדובקים בתלמוד תורה. ואוחזי דרך ישרה. ולא תעלה קנאתנו על לב אדם ולא קנאת אדם תעלה על לבנו ופתח לנו ולכל אחינו בית ישראל שערי אורה שערי ברכה שערי גילה שערי דיצה שערי הוד שערי ועד טוב שערי זמרה שערי חיים שערי תורה שערי שלום וכל היועץ עלינו ועל כל עמך ישראל עצה טובה אמצו ברכו גדלו חזקו קיימו וקיים עצתו כדבר שנאמר כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה ונאמר עצת ה' לעולם תעמוד מחשבו' לבו לדור ודור ונאמר יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. וכל היועץ עלינו ועל עמך בית ישראל עצה שאינה טובה אבדו בטלו גדעו הפרו קלקלו קלקל מחשבתו כדבר שנא' עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל ונאמר ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים ונאמר כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד וקיים לנו ולכל אחינו בית ישראל מקראות הכתובי' מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו' ונאמר קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון ונאמר פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה' עמו גאל ירושלם ונאמר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תורה וקול זמרה ונאמר קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל ונאמר עזי וזמרת י"ה ויהי לי לישועה ונאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ומברך על הגפן ועל הבשמים ועל הנר והמבדיל שותה ומברך על הגפן ועל פרי הגפן. וי"א אלקינו ואלקי אבותינו החל בין הבדלה לשתיה ומוסיפין פסוקי' דמעולה לחכמה ולשכחה ולא שפיר למעבד הכי לאפסוקי בין ברכ' לשתיה והמפסיק צריך לחזור ולברך ונקרא פושע ומוציא שם שמים לבטלה ולא נפיק ידי הבדלה אלא אומר קודם הבדל' או אחר שישת' כוס של הבדלה. ועל הבשמים מריח לשמח נפש העצבה כשיוצא מן המנוחה אל הטורח והעצבון. ואין מברכין על הבשמים אלא במוצאי שבת לחול לא במוצאי שבת לי"ט לפי שהכנסת י"ט לנפש במקו' בשמים שהיא שמח' ונהנית ג"כ משמחת י"ט וכן בי"ט לחול אין מברכין על הבשמים לפי שאין נפש יתירה בי"ט אחר שיש בו טורח מאשר יאכל לכל נפש שיעשה בו. ועל זה הטעם י"א שאין לברך על הבשמים במוצאי שבת שחל בו מוצאי יום הכפורי' לפי שאין בו נפש יתירה מפני התעני' וכן דעת הר' דוד בר לוי ז"ל ולדברי האומר שטעם הבשמים במוצאי שבת לפי שבכל שבת ושבת שובת אור של גהינם ואינו מסריח ובמוצאי שבת חוזר ושורף ומסריח ועל זה אנו מריחין בבשמים שיגנן מאותו הריח ריח הבשמים מברכין על הבשמים במוצאי י"הכ שחל להיות בשבת וכן נראה אפי' לטעם הראשון לפי שבכל שבת יש בו נפש אפ' התענה וכן מנהגנו וכן מנהג בכל גלילות קטלונ"יא יע"א ולא כן נהגו בעיר נרבונא וכ"כ הרא"ה ז"ל שאין לברך על הבשמים שאין לך חזרת נפש וחיזוקה יותר מן האכילה שהוא תאב באותה שעה ואח"כ מברך על הנר.
